חיפוי שיפולים

לכלנית מלכין יש בית מיוחד. כל פינה בו משקפת את רוח היצירה, וכל חלל משדר ביטוי אמנותי ייחודי ושונה. בעבורה, הבית היה תמיד מקום להתנסות אמנותית מחקרית. הדחף והצורך לעסוק, לאסוף, לחקור, ולאתגר חומרים הוא המניע החזק ביותר ליצירתה. הבית הוא מקום אידאלי לחקר חומרי כמו גם לחקר רגשי של מהות האישה בביתה.  

דרכה המקצועית של מלכין הובילה אותה מלימודי עיצוב פנים לאדריכלות, מתוך הכרה בצורך לחרוג מעבר לאסתטיקה גרידא, ומתוך רצונה להשפיע. מבעד לעדשת האדריכלות היא מגלה את המשמעות העמוקה של הבית כסמל לזהות אישית ורוחנית. 

מתוך חוויית הגדילה בבית דתי למחצה, חלק מרכזי מהותי בעבודתה הוא העיסוק בהווייה הביתית ובציפיות התפקודיות מנשים במסגרות חברתיות שונות. החל משמירה על בית נקי ומסודר ועד דבקות בתפקידים מגדריים אחרים. מלכין מנסה להטיל ספק במקור הנורמות הללו ולהציע מקום לשונות ולחופש בחירה. בעבודתה מביאה האמנית לידי ביטוי מושגים של נשיות, כבוד האישה, שמרנות וביתיות, מנסה לאתגר את המושגים האלה ולאפשר נרטיבים חלופיים כגיוון, שוויון מגדרי וביטוי אינדיבידואלי.

בסדרת התצלומים על קיר הגלריה, הבית מעוצב כארכיטיפ של המושג עצמו – מרובע עם גג משולש, חלון ודלת. הוא משמש כסמל למקלט מגן ומטפח. בתוכו נראית דמות אישה, המשתחלת דרכו בגופה החשוף, ונדמה כי היא מנסה להיטמע בו ולהופכו לחלק אינטגרלי מגופה ומאיבריה. מגוון הבתים המיניאטוריים התלויים בחלל מציעים ומאפשרים לצופה הצצה פנימה, כל בית מכיל מצב צבירה שונה וסמלי המדמה את הדינמיות והלכי הרוח המשתנים תדיר בשגרת החיים. סדרת עבודות זו מעידה על עיסוקה המתמשך של האמנית באדריכלות, המתבטא בכל היבט כמעט של חיי היומיום שלה, בעבודתה, בכתביה ובמאמציה היצירתיים. משחק הגומלין המורכב של האמנית בין החומריות של המרחבים הפיזיים לבין החקירה המטפורית המתמשכת של זהותה האישית בתוכו, משתלב ויוצר מארג עשיר ומפורט של משמעות, רגש וגילוי עצמי.