ליהי שני, ביג דילס

כבר בזמן לימודי התואר פיתחה האמנית ליהי שני, בוגרת המכללה האקדמית בית ברל (המדרשה), שפה אמנותית שונה העושה שימוש בצעצועים וחפצי רדי-מייד, שאותם היא מזמינה ורוכשת באינטרנט. בתערוכה זו ממשיכה שני לפעול בשפתה הוויזואלית הייחודית, המשמשת אותה כאן לבחינת הדיסוננס שבין תמימות ילדית לבין המציאות הכוחנית והאלימה הסובבת אותנו כעת. האובייקטים שיוצרת שני מושתתים כולם על דגמים של צעצועי ילדות שבהם היא עושה מניפולציות שונות – חלקם מרוקנים ומוצבים באופנים בלתי צפויים וחלקם מוגדלים ומועצמים באופן גרוטסקי. צעצועים שאמורים לייצג שובבות וקונדסות קלילה, הופכים בגרסאות מוגדלות למאיימים ומעוותים, ויוצרים תחושת אבסורד ומועקה. מהלך זה בא לשקף את המציאות הכאוטית הנוכחית בישראל על רקע אירועי 7 באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל, שסופה, נכון לרגעי כתיבת שורות אלה, כלל אינו נראה באופק.

בתערוכה זו חוקרת שני את המציאות התרבותית בישראל, מתוך שימת דגש על האופן שבו היא מעוצבת על ידי לחצים חברתיים ומדיניים. האובייקטים בתערוכה מבקשים לעורר דיון ושיח המבקרים את האתוס המיליטריסטי המקומי, ושני עושה זאת באמצעות הומור עוקצני, סרקזם ועיצוב חזותי המשלב רדי-מייד וצעצועים המוגדלים פי עשר מגודלם המקורי.

ניתן למצוא בתערוכה: טנקים מתנפחים לצד בור (המעורר קונוטציה למנהרות חמאס); צעצועי כלי נשק מגוונים, מפונצ'רים ומרוקנים מאוויר, שבהצבתם מדמים פריסת אמל"ח; גלגלי ים מעוצבים כצמיגים הבוערים בלהבות גומי, דחוסים במסגרת ומרוקנים מאוויר. בנוסף, מוצגים אובייקטים כמו בקבוק שמפניה, סיגר ודרכונים מזויפים, המתייחסים בציניות לפרשיות פוליטיות עכשוויות, ולסמלי גבריות כגון סיגריות ענק, מלוות במגוון שפמים שגידלו חיילי המילואים בתחילת המלחמה – טרנד הומוריסטי שנועד לסמל כוח ואומץ.

האבסורד מדגיש את הפער בין תמימות המשחק למציאות האכזרית שהיא משקפת. בכך, התערוכה לא רק מעוררת מחשבה על הבניה חברתית מגיל צעיר והשפעתם של צעצועים מסוג זה על ילדים, אלא מציבה גם את הצופה מול שאלות חברתיות ופוליטיות רחבות יותר. השפה האמנותית הביקורתית והסרקסטית משמשת כאן כקריאה לעיון מחודש בערכים ובנרטיבים תרבותיים המעצבים את החברה הישראלית, לא פעם, בעל כורחה.

ניצן שובל אבירי

אוצרת התערוכה