שחר מרקוס | ג'ואנה ואני

שיח זום בתערוכה שהתקיים ב-9.10.2020. לתעוד האירוע:

התערוכה הווירטואלית של שחר מרקוס כוללת סדרת תצלומים וחיבורם לכדי עבודת הווידיאו "ג'ואנה ואני". זהו קולאז' המורכב מתצלומי סטילס ומשיר של המשוררת חגית גרוסמן. העבודה, כמו גם השיר, נוצרו בעת הנוכחית, בתקופת הסגר, ומתוך התייחסות אליו.

בעבודותיו של שחר מרקוס יש תמיד אלמנטים בשפת הפרפורמנס. הוא מרבה להשתמש בגופו. גם ביצירה זו רוב הדימויים מקורם בתצלומים שהיו חלק ממיצג שיצר האמן בשנת 2005, אז הם הוקרנו על גופו הלבוש בשמלת כלה. בעת הסגר, ספון בביתו, חזר האמן לתצלומים המקוריים ויצר מעין הלחם עם שורות משירה של חגית גרוסמן "ג'ואנה ואני".

העבודות משדרות ניכור ובדידות. הצילומים ממוקדים בדמותו של האמן בפעולה בפינות שונות בביתו: עירום, מתרחץ, מתלבש, אוכל לבדו. הטקסט בפיה של המשוררת מספר על אישה הכלואה בעת המגפה בביתה ועורגת לאמן/מאהב דמיוני בלתי מושג. החיבור בין דימוי גוף הגבר וקול המשוררת אינו מבשר בהכרח על אפשרות של מפגש ביניהם. קרעי הטקסט מתמזגים בדימוי והתוצאה מעלה מספר אפשרויות קריאה: האם זהו אהובה הנכסף של המשוררת או פנטזיה בלבד? ואולי זוהי דווקא זוגיותו ואהבתו של האמן עם ולעצמו בלבד?

רעיה זומר טל, אוצרת התערוכה