מתחילת המלחמה שומעים מאנשים שונים את האמירות: ״אין לי מילים״ או ״נגמרו המילים״. חוסר היכולת לדבר, להתבטא ולהגיב חוזר ונשמע מכל פינה. מין שיתוק שכזה לנוכח המאורעות וההלם, הפחד והקושי לקלוט מה באמת אירע כאן.
הביטוי המוכר קובע: ״כשהתותחים רועמים המוזות שותקות״, אבל בימים האחרונים הרשת והפיד הולכים ומתמלאים בדימויים של אמנים, מאיירים, מעצבים, גרפיקאים, וגם לא מעט בדימויים שנוצרו באמצעות בינה מלאכותית, בבחינת: “כשהתותחים שותקים המוזות רועמות”. לכן בחרנו לצאת בקול קורא, להזמין עבודות ולהעלותן מבחר מהן לרשתות החברתיות של המוזיאון.
אין ספק שאנו עדים לרגע היסטורי ולתמורות עולמיות שיבואו בעקבותיו וילוו אותנו עוד שנים רבות. ככל שהימים יעברו והזמן יחלוף נפגוש עוד ועוד עבודות בנושא, אמנים ויוצרים יגיבו, וכבר נדמה כי הביטוי “כשהתותחים רועמים המוזות שותקות” אינו משקף את רוח הזמן. כן, אין דממת יצירה אמנותית. גם אם עוד לא מצאנו את המילים.
מבחר מאותן עבודות יוקרן גם במוזיאון החל ב-18 בנובמבר. עד כה התקבלו מאות הצעות העולות יום יום לסטורי באינסטגרם וממשיכות אחר כך להיות מוצגות בהיילייטס. האמנים המשתתפים בפרויקט רבים, וביניהם: אורן פישר, גלעד כהנא, קרן שפילשר, זאב אנגלמייר (שושקה), יוסי וקסמן, אדוה דרורי, אריק ואנונו ועוד.
פרויקט מיוחד במוזיאון:
האמנית עדי דרימר, בת קיבוץ רעים, התעוררה בבוקר שבת 7.10 לקול פיצוצים. במשך שעות ארוכות שהתה לבד בממ”ד, שדלתו לא נסגרת. תחת חשש כבד נאחזה בהודעות הווטסאפ שהגיעו ללא הפסק, וככל שחלף הזמן הפכו קיצוניות, הזויות ומחרידות יותר. בסביבות השעה 12:00 הודיעו בקבוצה על נרצח בקיבוץ. דרימר כתבה מכתב פרידה, נוכחת עד כמה המצב חמור.
שבוע לאחר מכן רשמה את כל הודעות הווטסאפ שהופיעו בקבוצת “רעים הבית שלי” בשעות 8:20–9:58 בצורת ספירלה המדמה טביעת אצבע, והעלתה לרשתות החברתיות. עבודה זו מהווה עדות אמנותית ויזואלית לזוועות 7 באוקטובר.
בהמשך לפרויקט “קול העם יומן מלחמה” – אמנים ויוצרים מגיבים בזמן אמת, הוזמנה עדי ליצור עבודה על קיר המוזיאון.
אוצרת:
ניצן שובל-אבירי
- תערוכה חדשה בחלל תצוגת האוסף
- צעצועי מלחמה - מקבץ תערוכות
- צעצועי מלחמה - מקבץ תערוכות
- צעצועי מלחמה - מקבץ תערוכות
- פרויקט מיוחד במוזיאון ובאינסטגרם
- תצוגת האוסף
